14/06/2024
סיפור גבורה מרגש עד דמעות. אינני יכול שלא לחשוב. כמה חיי אדם, חטופים, חיילים ואזרחים היו נחסכים אילו היתה אוגדת עזה נכנסת לכוננות שיגרתית עם שחר.
בשעות אחר הצהרים של יום הזיכרון האחרון, עברתי עם אשתי והילדים בין הקברים בהר הרצל. ליד קברו של רס"ן שילה הר אבן ז"ל, עמדה צעירה בשם תמר.
מתברר, שתמר היתה בת הזוג של שילה. ביקשנו שתספר על שילה, והיא סיפרה עליו בגעגוע ובאהבה גדולה.
על התלמיד המצטיין, הכדורסלן המוכשר ובעיקר על הצעיר שאהב את המדינה, בחר לשרת למענה שירות משמעותי ונפל בקרב גבורה בלתי נתפס ב-7 באוקטובר.
כבר בשעה 6:30 בבוקר כשהתחילה ההרעשה הכבדה על ישראל, שילה, מ"פ בגדוד 13 של גולני, קלט שמדובר במשהו אחר. ללוחמים שלצידו הוא אמר שמדובר בפשיטה בהפתעה.
שילה לקח את הנמ"ר וירד אל הגבול לקרב על הגדר. אל מול המוני המחבלים שהסתערו מולו, הוא נעמד בעמדת המאג, חצי גוף ברכב הממוגן וחצי גוף מחוצה לו ונלחם בהם.
הקרבות היו במרחק אפס, פנים אל פנים, הוא ירה לעברם ודרס את כל מי שעמד בדרכו. הנמ"ר חטף טיל, אחר כך גם עלה על מטען אך הם המשיכו בשעטה לאורך הגדר במטרה לעצור כמה שיותר מהמחבלים שפשטו על ישראל.
אחרי שעה וחצי של קרב בלתי יאמן, שילה החליט לנוע חזרה לכיוון מוצב נחל עוז כי הבין שהמחבלים כובשים אותו. חייליו שם והוא רצה להציל אותם. גם בדרך למוצב הוא הספיק לחסל עשרות מחבלים שהיו בדרכם לקיבוץ נחל עוז ולמוצב. בהגיעו לש.ג, שכבר בידי המחבלים הוא פרץ פנימה ובמשך קרוב לחצי שעה המשיך להילחם.
שילה חטף כדור ביד שנפגעה באורח קשה, אך נותר עומד על עמדת המאג, שילשל פנימה את ידו הפצועה, הורה לקשר שלו "טפל לי בזה", והמשיך לירות ביד השניה.
בשלב הזה הנמ"ר כבר שבק חיים. שילה החליט לעצור אותו ולפרוק ממנו להמשך לחימה. עם יד אחת פצועה הוא הוביל את המשך ההסתערות על המחבלים.
שילה ולוחמיו הסתערו מול עשרות המחבלים, ונפלו. יחד עם שילה נהרגו גם רועי ברקת, ישי פיטוסי, יעד בן יעקב, דור ירחי ודביר זכאי זכרם לברכה.
כמה ימים מאוחר יותר כאשר לוחמי צה"ל התחקו אחר מסלול הלחימה של שילה וחייליו המעטים הם מצאו למעלה מ-200 גופות מחבלים. כוח שילה הקטן והאמיץ מנע אסונות נוספים באותו יום.
תמר עמדה שם עצובה וחזקה וסיפרה לנו גם על תפיסתו של שילה. כשהקשבנו לה, הבנו את מקור העוצמות שלו, באותו בוקר נורא ולאורך כל חייו.
שילה האמין שתרבות היא שמובילה להכרעה. תמר נתנה לי דף שכתב שילה וביקשה שאקרא ממנו. בדף שילה הסביר שלא הציון ולא כמה כדורים פגעת או כמה מהר רצת יובילו להכרעה, אלא תרבות מושרשת ערכים.
כמפקד היה לו יותר חשוב כיצד חייליו ידברו אחד עם שני וכמה חברים טובים הם יהיו. מבחינתו, אם סיימת בוחן "בר אור" ראשון אבל קיללת חבר, אין בזה ערך. ערכים לפני הישגים, תרבות לפני ציונים.
באותה שבת, התברר עד כמה מושרשים הם הערכים. אצל שילה ואצל חייליו. כשידו כמעט תלושה וכשמאות מחבלים הסתערו עליו, מה שנותר לו, היו אלה רק ערכים של רעות, מסירות נפש ואהבת הארץ.
יהי זכרו ברוך.